פסק-דין בתיק ת"ק 31890-09-12

עיקרי טענות הצדדים

1.    לטענת התובעת, ביום 2.6.2012 נפגע רכבה בשל פגיעת רכב הנתבעת בצידו השמאלי, תוך כדי עקיפה. התובעת טענה כי היא נסעה בכיכר ברח' קרן היסוד בחולון, עצרה לשם מתן זכות קדימה, כאשר רכב הנתבעת ניסה לעקוף אותה משמאלה, עלה על אי התנועה (שכן בכיכר יש רק נתיב נסיעה אחד) ותוך כדי כך פגע בפינה האחורית שמאלית של רכבה, והמשיך בנסיעתו.

התובעת טענה כי בנה שהיה עימה ברכב רדף אחר רכב הנתבעת אך הנהג ברכב הנתבעת (להלן: "הנהג") טרק את דלת מכוניתו וברח מן המקום.

התובעת עתרה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבה וכן בגין עוגמת נפש, וסה"כ ביקשה לפצותה בסך 12,000 ש"ח.

2.    הנתבעת טענה כי הנהג לא פגע ברכב התובעת אלא עקף את רכבה מאחר והתובעת עצרה בצד המדרכה, באמצע כיכר, ושוחחה עם אנשים שעמדו בחוץ, ובכך הפריעה לתנועה. לטענת נהג הנתבעת, בעת העקיפה צפר בחוזקה, והצפירה ככל הנראה הרגיזה את התובעת ובשל כך פתח בנה במרדף אחר רכבו.

3.    במהלך הדיון העידו הצדדים בפניי.  הנהג הוסיף בדיון כי לא הרגיש כל חבטה בזמן שעקף את רכב התובעת, ואישר כי ראה את בנה של התובעת רץ אחריו.

התובעת הגישה תוספת לחוות דעת שמאי שבה תוקנה טעות הקולמוס ברישום תאריך התאונה בחוות הדעת.

דיון והכרעה

4.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מקבלת בחלקה את גרסת התובעת, ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, לא סביר כי בנה של התובעת ירוץ אחרי רכב הנתבעת - עובדה שהיתה מוסכמת על הנהג - רק משום שהנהג צפר להם. ברור מעדות הנהג שהוא הבין שהבן רץ לקראתו, ולא מכל סיבה אחרת, ולמרות זאת בחר לנסוע מהמקום.

שנית, הנהג אישר שלמחרת האירוע התקשר בעלה של התובעת אל הנתבעת לבקש פרטי הרכב שפגע בהם - דבר המאשר כי אכן היתה תאונה נגרם נזק.

שלישית, הנזק שנמצא על ידי השמאי הינו נזק ממשי וניכר, שלא ייתכן שנגרם מבלי שהנהג היה מודע לפגיעה.

רביעית, אין חולק שהנהג עקף את התובעת בהיותה בנתיב הנסיעה בתוך הכיכר, והנהג לא חלק על הטענה שיש במקום רק נתיב נסיעה אחד.

6.    גרסת התובעת גם היא מעלה מספר קשיים:

אם הנהג עקף את התובעת והמשיך לנסוע, איך הספיק הבן לשחרר את חגורת הבטיחות, לצאת מרכבה, לרדוף אחר הנהג שהמשיך בנסיעה ועוד לפתוח את דלת רכב הנתבעת? בנסיבות אלה, גרסת הנהג שהתובעת עצרה ושוחחה עם הבן - שהיה מחוץ לרכב - סבירה יותר.

בנוסף, אם הבן הצליח להגיע לרכב הנתבעת ופתח את הדלת - כיצד בדיוק "טרק עליו" הנהג את הדלת? ככל הנראה הבן לא הצליח להגיע עד לרכב הנתבעת, אלא שהתובעת או הבן ראו את שם הנתבעת על גבי הרכב ואיתרו אותה טלפונית למחרת התאונה.

כמו כן, אם נגרם נזק ממשי ומשמעותי לרכבה - כפי שעולה מחוות דעת השמאי - מדוע המתינה התובעת חודשיים וחצי עד לבדיקת הרכב (שהיה כמעט חדש) על ידי שמאי? הובהר כאמור לעיל, כי כבר למחרת האירוע התקשר הבעל וקיבל את הפרטים הנדרשים, כך שהיה באפשרות התובעת להתחיל בהליכים הנדרשים לתביעת נזקיה. 

זאת ועוד, מהי אותה "זכות קדימה" שהתובעת נתנה ולמי? התובעת שנסעה בכיכר היתה בעלת הזכות להמשיך ולנסוע בה. אילו "חתך" את התובעת רכב שהגיע מימין, היתה מאיטה (לו היה לה מרחק מספיק) או בולמת (באם המרחק היה קצר), אבל לא "עומדת" בכיכר, כפי שתיארה.

7.    למרות האמור, אני מקבלת את טענת התובעת שרכב הנתבעת פגעה ברכבה, שכן רק במקרה כזה מוצדקת ריצת הבן אחר רכב הנתבעת כמו גם שיחת הטלפון למחרת מהבעל שביקש את פרטי הרכב והביטוח. תמיכה נוספת למסקנה זו אני מוצאת בעובדה כי 9 ימים לאחר התאונה הודיעה התובעת לביטוח שלה אודות האירוע, שם ציינה את מקום פגיעת רכבה, התואם את מיקום הנזקים כפי שנמצאו על ידי השמאי.